יום רביעי, 30 במאי 2012

דרכי קנין בקידושין - מדרשי הלכה (2)

" וְכִי יִמְכֹּר אִישׁ אֶת בִּתּוֹ לְאָמָה לֹא תֵצֵא כְּצֵאת הָעֲבָדִים" (שמות כא, ז)
מכילתא דרבי ישמעאל משפטים - מסכתא דנזיקין פרשה ג
וכי ימכור איש. הא למדנו שהוא רשאי במכירתה, ומנין שהוא רשאי בקידושיה; אמרת, אם מוציאה הוא מידי קידושיה לידי אמהות, קל וחומר לידי קידושיה. ומנין שתהא נקנית בכסף, היה רבי ישמעאל אומר, ק"ו ומה אם שפחה כנענית שאינה נקנית בבעילה, נקנית בכסף, בת ישראל שהיא נקנית בבעילה, אינו דין שתהא נקנית בכסף; ומנין אף בשטר, ת"ל +שם /דברים/ כד ב+ והלכה והיתה, מקיש הוויה להליכה, מה הליכתה בשטר, אף הוויתה בשטר. - ר' עקיבא אומר, הרי הוא אומר, אם אחרת יקח לו, מקיש תחתונה לעליונה מה עליונה בכסף, אף תחתונה בכסף. - לאמה.
ראו דיון בתגובות...מוזמנים להגיב...

יום שלישי, 22 במאי 2012

דרכי קנין בקידושין מדרשי הלכה (1)

ספרי דברים פיסקא רסח
(כד א) כי יקח איש אשה ובעלה,
מלמד שהאשה נקנית בכסף
שהיה בדין

ומה אמה העבריה שאינה נקנית בבעילה נקנית בכסף אשה שנקנית בבעילה אינו דין שתהא נקנית בכסף

יבמה תוכיח שנקנית בבעילה ואינה נקנית בכסף

ואף אתה אל תתמה על האשה שאף על פי שנקנית בבעילה שלא תהא נקנית בכסף תלמוד לומר
כי יקח איש אשה,

מלמד שהאשה נקנית בכסף.

ובעלה, מלמד שהאשה נקנית בבעילה שהיה בדין
ומה יבמה שאין נקנית בכסף נקנית בבעילה אשה שנקנית בכסף אינו דין שתהא נקנית בבעילה

אמה העבריה תוכיח שנקנית בכסף ואין נקנית בבעילה

ואף אתה אל תתמה על האשה שאף על פי שנקנית בכסף שלא תהא נקנית בבעילה
תלמוד לומר ובעלה, מלמד שהאשה נקנית בבעילה.

מנין אף בשטר דין הוא ומה כסף שאינו מוציא הרי הוא קונה שטר שהוא מוציא אינו דין שיהא קונה לא אם אמרת בכסף שקונה הקדשות ומעשר שני תאמר בשטר שאין קונה הקדשות ומעשר שני תלמוד לומר וכתב לה ספר כריתות ונתן בידה ושלחה מביתו, ויצאה והיתה לאיש אחר, מקיש הוייתה לזה ליציאתה מזה מה יציאתה מזה בשטר אף הוייתה לזה בשטר

יום רביעי, 16 במאי 2012

עבודת המידות עפ"י "תומר דבורה" - שיעור 3

מקורות לשיעור 2 - עבודת המידות על פי "תומר דבורה"

עבודת המידות

על פי ספר "תומר דבורה" לרמ"ק

מי אל כמוך – סבלנות (א)

"בסוד הצורה העליונה, צלם ודמות".

וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם: (בראשית א, כז)

שֹׁפֵךְ דַּם הָאָדָם בָּאָדָם דָּמוֹ יִשָּׁפֵךְ כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם: (בראשית ט, ו)



ספר מורה הנבוכים חלק א פרק א

אמנם צלם הוא נופל על הצורה הטבעית, ר"ל על הענין אשר בו נתעצם הדבר והיה מה שהוא, והוא אמתתו, מאשר הוא הנמצא ההוא אשר הענין ההוא באדם, הוא אשר בעבורו תהיה ההשגה האנושית. ומפני ההשגה הזאת השכלית נאמר בו, בצלם אלהים ברא אותו. ולכן נאמר צלמם תבזה, כי הבזיון דבק בנפש אשר היא הצורה המינית, לא לתכונת האיברים ותארם. וכן אומר כי הסבה בקריאת הצלמים צלמים. היות המבוקש מהם עניינם הנחשב, לא תמונתם ותארם. וכן אומרו בצלמי טחוריכם, כי היה הנרצה מהם ענין דחות היזק הטחורים לא תאר הטחורים. ואם אי אפשר מבלתי היות צלמי טחוריכם וצלמים נקראים כן מפני התמונה והתאר, יהיה אם כן צלם שם משתתף או מסתפק, יאמר על הצורה המינית, ועל הצורה המלאכיית, ועל כיוצא בה מתכונת הגשמים הטבעיים ותארם. ויהיה הנרצה באמרו נעשה אדם בצלמנו, הצורה המינית אשר היא ההשגה השכלית, לא התמונה והתאר... אמנם דמות הוא שם מן דמה והוא גם כן דמיון בענין, כאמרו דמיתי לקאת מדבר, לא שדמה לכנפיה ונוצתה, אבל דמה אבלו לאבלה. וכן כל עץ בגן אלהים לא דמה אליו ביפיו, דמיון בענין היופי. חמת למו כדמות חמת נחש, דמיונו כאריה, כלם דמיון בענין, לא בתמונה ובתאר. וכן נאמר דמות הכסא, דמות כסא, דמיון ענין ההתנשאות והרוממות, לא בריבועו ועביו ואריכות רגליו, כמו שיחשבו הענין. וכן דמות החיות, וכאשר ייוחד האדם בענין שהוא זר בו מאד, מה שאין כן בדבר מן הנמצאות מתחת גלגל הירח, והוא ההשגה השכלית אשר לא ישתמש בו חוש ולא מעשה גוף ולא יד ולא רגל, דמה אותה בהשגת הבורא אשר אינה בכלי, ואם אינו דמיון באמת, אבל לנראה מן הדעת תחלה. ונראה באדם מפני זה הענין, ר"ל מפני השכל האלהי המדובק בו, שהוא בצלם אלהים ובדמותו, לא שהשם יתברך גוף שיהיה בעל תמונה:



של"ה תולדות אדם פתיחה

ונפרש אם ירצה השם בארוכה ענין 'מבשרי אחזה אלוה' (איוב יט, כו), שמצלם ודמות אדם נודע ונתגלה מציאות השם, 'זכר ונקבה ברא אותם', זהו פירוש 'על ספר', שתכלית בריאת אדם בתורתו, כן יצירתו סוד ד"ו פרצופין (בראשית רבה פ"ח ס"א), 'וכבשה' כתיב (בראשית א, כח). 'ויקרא את שמם אדם', זהו פירוש על 'תולדת אדם' וסופו. אם דבוק הוא למעלה ומתדמה לו יתברך לילך בדרכיו, נקרא שמו בעצם 'אדם', מלשון 'אדמה לעליון' (ישעיה יד, יד), 'ועל [דמות ה]כסא דמות [כמראה] אדם' (יחזקאל א, כו), ואם הוא מפריד את עצמו מהדבקות, אז נקרא 'אדם' על שם האדמה אשר לוקח ממנה, ועפר הוא ולעפר ישוב (עפ"י בראשית ג, יט). אמנם שם 'אדם' המורה על 'אדמה לעליון' זהו עיקר התכלית, כי הרע לא נברא רק בעבור הטוב, כדפרשתי (לעיל אות כא), על כן שם אדם בעצם, שכן עולה במספר כשמו הגדול במילואו - יו"ד ה"א וא"ו ה"א.





של"ה פרשת בראשית תורה אור

עתה אבאר שלש אלה בפרטיות, אפס קצהו ולא כולו, כי ביאורה באורך בא בהקדמת תולדות אדם (לעיל ח"א). אחד, סוד צלם ודמות הוא נשמה וגוף, וכביכול כמו שאין סוף נשמה באצילות ומתייחד עמהם, כן הנשמה בגוף. זהו דרך כלל. ובפרטיות הנשמה חלק אלוה ממעל, ובהקדמת 'תולדות אדם' (ח"א שם, אות צא) הארכתי בענין מקור ומוצא נפש רוח ונשמה, ועל הרוב מוזכרים שלש אלה (זהר ח"ג דף ע"א ע"ב), ולפעמים חמשה מדרגות: נפש רוח ונשמה חיה יחידה (בראשית רבה פי"ד ס"ט; זהר ח"ב דף קנ"ח ע"ב), מה הוא הענין. ושם (תולדות אדם אות צה) מבואר סוד הפסוק (בראשית ב, ז) 'ויהי האדם לנפש חיה', ופסוק (שם ג, כ) 'היא היתה אם כל חי' (תולדות אדם שם אות צט), גם פסוק (בראשית ג, כב) 'הן האדם היה כאחד ממנו' (תולדות אדם שם אות ק), המורה על סוד 'יחידה', ובאו הדברים שם בארוכה. גם שם (מאות קו ואילך) מבואר ענין דמות הגוף דרך כלל. דברי הבהיר (אות קע"ב) שבע צורות עשה הקדוש ברוך הוא, הראש נגד שלש ראשונות, שתי זרועותיו נגד חסד וגבורה, הגוף נגד תפארת, ברית המעור משך הגוף נגד יסוד, שני שוקיים נגד נצח והוד, ודבק באשתו על ידי הברית נגד מלכות (ח"א תולדות אדם שם אות קח), ואחר כך כמה וכמה שמות הרמוזות בדמות הגוף והוא פלא, עיין שם בארוכה בחלק 'בית ישראל' ראשון (אות פח ואילך) ובחלק 'בית ישראל' שני (מאות קנז ואילך), כי הכל שייך לכאן.

וכלל הענין, כי מתדמה לנשמה בסוד מצילין תיק הספר עם הספר (שבת קטז ב), וכן יהיה לעתיד 'ומלאה הארץ דעה' (ישעיה יא, ט), אף החומר שהוא ארציי יהיה דעה. מה שאין כן בעת ההיא לאחר שחטא האדם כתיב (בראשית ו, ו) 'ויתעצב ה' אל לבו', כי הקדוש ברוך הוא נעצב על האדם שלא נשאר משכיל בגופו כי אם הלב. וסימנך 'האדם יראה לעינים וה' יראה ללבב' (שמואל - א טז, ז), לאחר שהלך אדם אחר מראות עיניו כמו שנאמר 'ותרא כי טוב העץ למאכל' (בראשית ג, ו), אז ה' לא ראה בו רק הלב, וכל הגוף זולת הלב נעשה חומר עכור. אבל תכלית הבריאה היתה להיות אדם ישר בגוף ונפש, הגוף קודש והנשמה קודש קדשים, כולם חיים משכילים. ואף כל הנבראים לצורך היו ראוים להיות כולם שוים לטובה, כמו שיהיה לעתיד שאף אילני סרק יוציאו פרי (שבת ל ב), וכן בשעת בריאה צוה השם יתברך להארץ שתוציא 'עץ פרי' (בראשית א, יא), שיהיה טעם העץ כטעם פרי, והיא לא עשתה כן (בראשית רבה פ"ה ס"ט), כי ידעה שהקדוש ברוך הוא גונז האור הראשון, כי צפה שעתידים [ש]יעמדו רשעים, על כן גנזה היא גם כן זה הענין שיהיה טעם העץ כטעם פרי, המורה על התרוממות ומעלה גדולה ביטול הקליפה ויהיה הכל נכנס בפרי עץ החיים.






עבודת המידות עפ"י "תומר דבורה" - שיעור שני